פברואר 2014

אני מאחלת לי להיות סובלנית כלפיכם ילדיי, וגם אם אני ממש עסוקה ואתם באים לספר לי משהו, לעצור רגע ולהסתכל לכם בעיניים ולהקשיב. להקשיב לכם יותר.

אני מאחלת לי להצליח באמת לא לענות לטלפונים בשעות האלה שאתם איתי וצריכים אותי כל אחר הצהריים.
כי זה יותר דחוף מלשלוח ללקוחה שחייבת עכשיו את התמונה דחוף במייל..
זה יותר דחוף וגם יותר חשוב.

אני מאחלת לי לא לסמס גם אם זה דחוף וחשוב (בחיים יותר) בזמן הנסיעה! ובמיוחד שאתם יושבים מאחור...

אני מאחלת לי להבין שדחוף וחשוב זו רק המשפחה!
השאר אפשר לעשות גם, אבל שום דבר לא יכול לבוא במקום..

אני מאחלת לי לא לזוז לחצי שעה ביום על הספה ולהיות יותר נגישה אליכם. סתם ככה באמצע היום. ולא רק בסופ"ש.

אני מאחלת לי לצלם אתכם באותה הסבלנות (לפחות) שבה אני מצלמת את המשפחות והילדים שבאים אלי. כי אתם הדוגמנים הכי יפים בעולם..

ואני מאחלת לי לא רק להבין שהזמן עובר... ואתם גדלים..
אלא לראות את זה קורה בכל רגע שאני מתבוננת בכם (או לפחות ברוב הרגעים..)

אני מאחלת לי להבין ולהרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו,
לא רק עכשיו שאתם בבתי הספר ובגן, ולא רק שאתם ישנים..
או מתוקים כאלה, מחייכים וצוחקים...
גם בזמן שקשה לי. גם בזמן שאתם צורחים ורבים ושאף אחד לא מרוצה.

ואת כל זה אני מאחלת לי, כי אתם הכי חשובים לי!

ואני רוצה. כל כך רוצה להיות אפילו רק קצת.. יותר טובה.. בשבילכם

אמא